הדרך הארוכה הביתה: סיפור על אובדן, למידה ורנסנס - חלק 4

בהרהורים הקודמים שלי על מערכות יחסים אותנטיות וערך עצמי, חקרתי את האיזון העדין בין דאגה לאחרים ושמירה על תחושת העצמי שלנו. היום, אני חייב להתייחס להיבט מכריע של האיזון הזה שהאירועים האחרונים הביאו למוקד חד: ההכרח המוחלט של הגנה עצמית בעולם שבו קיימת רשעות.

אתמול, בזמן שנסענו הביתה עם משפחתי, נתקלנו בתזכורת חדה למציאות הזו. נהג אגרסיבי חתך בפזיזות את דרכנו בצומת, והפגין התעלמות מוחלטת מהבטיחות שלנו. מה שבא לאחר מכן - התנהגותם הבריונית וחוסר הדאגה המוחלט - שימש מטפורה רבת עוצמה לאמת עמוקה יותר: הרוע קיים לא כיצירה אלוהית, אלא כפי שציין איינשטיין, כמבנה אנושי שנולד מהיעדר אהבה.

כאדם דור שלישי ליהודי שסבא רבא שלו נספה בשואה, אני נושא בתוכי הבנה עמוקה שלפניית הלחי השנייה היא לא תמיד התשובה. ההיסטוריה לימדה אותנו, באמצעות הדוגמאות ההרסניות ביותר, שיש מקרים שבהם עמידה איתנה היא לא רק אופציה - זה ציווי מוסרי.

זו לא קריאה לנטוש את החמלה או לאמץ את הציניות. במקום זאת, זוהי קריאת השכמה לאמץ צורה שלמה יותר של חוכמה: כזו שמכירה הן בפוטנציאל של טוב לב אנושי והן במציאות של רשעות אנושית. הכוח האמיתי טמון בשמירה על המודעות הכפולה הזו - להיות פתוח לחיבור תוך שמירה על ערנות ויכולת הגנה עצמית.

לילדי, ולכל מי שקורא את זה, אני אומר: טפחו גם חמלה וגם כוח. למד להגן על עצמך - לא רק פיזית, אלא רגשית ורוחנית. פתח את הכישורים, המודעות והנחישות לעמוד על שלך כשאתה מתמודד עם אלה שיפגעו בך או ביקיריך. זה לא על טיפוח תוקפנות; מדובר בבניית היכולת להתנגד לכך ביעילות.

נתיב ההתפתחות האישי חייב לכלול את המרכיב המכריע הזה של הגנה עצמית. המסע שלנו בחיים מחייב אותנו לפתח מודעות מצבית חריפה, לכבד את האינסטינקטים שלנו כשהם מזהירים אותנו מפני סכנה. עלינו לבנות חוסן פיזי ורגשי כאחד, להבין שהגבולות שלנו אינם קשורים רק לכבוד עצמי - הם עוסקים בהישרדות. בעולם הזה של אתגרים מורכבים יותר ויותר, עלינו להכיר בכך שעמידה איתנה נגד תוקפנות היא לפעמים הבחירה האתית ביותר שאנו יכולים לעשות.

כשאנו מנווטים בעולם המורכב הזה, הבה נזכור שכוח וחמלה אינם כוחות מנוגדים - הם היבטים משלימים של בן אנוש שלם. אותן ידיים שיכולות להציע עזרה לזולת חייבות להיות מסוגלות גם להגן על היקר לנו. אותו לב שנפתח לחיבור אותנטי חייב להיות גם חכם מספיק כדי להכיר ולהתנגד למי שינצלו את הפתיחות הזו.

החוכמה טמונה במציאת האיזון: להיות לא נאיבי ולא פרנואיד, לא חלש ולא אכזרי. מדובר בפיתוח כושר ההבחנה כדי לדעת מתי להרחיב חמלה ומתי לעמוד איתן, מתי לפתוח את הלב ומתי להרים את המגנים שלנו.

לאלה שסבלו מידיהם של אחרים, שהתמודדו עם בריונות, תוקפנות או גרוע מכך: האינסטינקט שלך להגן על עצמך לא רק תקף - הוא חיוני. תכבד את זה. פתח את זה. לעולם אל תתנצל על זה.

בעודנו ממשיכים במסע זה של צמיחה וגילוי עצמי, הבה נאמץ את ההבנה המלאה הזו של התפתחות אישית - כזו שמכירה גם ביופיו וגם בסכנות שבעולמנו. הבה נבנה את עצמנו לאנשים שיכולים גם לאהוב עמוקות וגם להגן בחירוף נפש, שיכולים להרחיב חמלה תוך שמירה על גבולות חזקים, שיכולים לקוות לטוב ולהיות מוכנים לגרוע מכל.

שכן באיזון הזה טמונה חוכמה אמיתית, כוח אמיתי והישרדות אמיתית.

הדרך נמשכת, אבל אנחנו נוסעים בה בעיניים פקוחות לרווחה...